<h1>צרור החיים הדרך הששי סימן ד'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
והיושב בסוכה ושלחנו בתוך הבית ואכל, הרי זה כמי שלא אכל בסוכה עד שיהיה שלחנו עמו בתוך הסוכה. שמא ימשך אחר שלחנו. ודין זה אפילו בסוכה גדולה, כן דעת הרי"ף. והר"י ן' גיאת כת' דדין זה דוקא בסוכה קטנה דאיכא טעמא שמא ימשך אחר שלחנו, ואין לומר שמא ימשיך שלחנו אצלו, ו[ה]אי פסיקא הלכה בהדיא כב"ש דפסלי. אבל בסוכה גדולה דאיכא למימר נמי שמא ימשיך שלחנו אצלו, לא, ולא פסק התלמוד בזה כבית שמאי, והדרינן בזה לכללין והלכה כבית הלל דמכשירי. וראיה נמי מדאמרינן בברכות (י"א, א') אמר ר' יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום, דתנן, מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. אלמא משמע דאין הלכה כב"ש בסוכה גדולה, וההיא בסוכה גדולה היא, דאי בסוכה קטנה לכולי עלמא הלכה כב"ש. כן דעת הרמב"ן ז"ל.
<h2>דף י:</h2>
ואסור לאדם להיות מסתפק מפירות שתלה בסוכה ולא מעצי סוכה כל ימי (י"ט) [החג] עד מוצאי י"ט [האחרון]. ואמרינן בגמרא שאם התנה מערב י"ט שמסתפק מהן. וזה התנאי שיאמר איני בודל מהן בין השמשות שלא חל קדושה עליהן. וזה התנאי י"א שאינו מספיק אלא לפירות הנופלים. ודעת מורי הרשב"א שתנאי זה מועיל לכל, ובעניני י"ט בע"ה אבאר הענין.
<h2>דף כו.</h2>
והסעודות שאדם חייב לאכול בסוכה. ליל יו"ט ראשון חייב לאכול בסוכה, ואפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו. מכאן ואילך, אם רצה לאכול פירות כל שבעה ולאוכלן חוץ לסוכה אוכל. אבל אסור לאכול סעודה בין ביום בין בלילה חוץ לסוכה כל שבעה. ואכילת עראי כביצה או פחות או יותר מעט, מותר. וכן אוכלין פירות חוץ לסוכה. ויש מחמירין שלא לאכול פירות חוץ לסוכה. וכתב הרמב"ן [נ"א הר"מ], והמחמיר שלא לאכול ולשתות אפילו מים חוץ לסוכה הרי זה משובח. ולא ישן אדם אפילו שנת עראי חוץ לסוכה, מפני שאין קבע לשינה, דאפי' במעט מתישב דעתו של אדם. רק מי שמצטער, שהתירו לו לישן חוץ לסוכה.
<h2>דף כז:</h2>
ועושין סוכה בחולו של מועד אם לא עשה בחג יעשה אותה בחול המועד.
<h2>דף כח:</h2>
וכל שבעת הימים ילמוד בתוך הסוכה. רק כשידקדק או יבין במה שלמד, ישב חוץ לסוכה כדי שתתישב דעתו עליו. ותפלה אם ירצה יתפלל חוץ לסוכה. אבל הר"י ן' גיאת כת' מקרא ומשנה ועיוני בסברא דצריך קבע, בסוכה, אבל לארהוטי לישנא דגמרא, חוץ לסוכה. ודעת הרב כי כל מה שצריך קבע גדול צריך שיהיה בסוכה. ונראו דבריו לחכמים ז"ל.
<h2>דף כט.</h2>
האוכל בסוכה וירדו גשמים כל כך שאם יפלו על התבשיל היה נסרח, יוצא מן הסוכה. כמו שאמרו בירוש' גבי ההיא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח, ולא סוף דבר של גריסין אלא כל דבר. ואחר שיצא מן הסוכה ופסקו הגשמים אין מטריחין עליו לחזור לסוכה. וכן דין זה [לישן] בסוכה ויצא מחמת הגשמים וישן בביתו, אפילו פסקו אין מחייבין עליו לחזור לישן בסוכה, אלא ישן בביתו עד עמוד השחר. וסעודה ראשונה אמרו בתוספתא כי על כל פנים צריך בסוכה ואפילו ירדו גשמים.
<h2>דף מו.</h2>
וברכת סוכה אקב"ו לישב בסוכה. ורת"ם ז"ל אומר כי אחר שברך אדם בסעודה אחת, בזה די עד סעודה אחרת, וכל הטיול והשינון דמסעודה לסעודה פטור באותה ברכה. ואע"פ שיש שהיו נוהגין לברך אפילו בטיול לסוכת חבירו, לא נראה אותו המנהג. ועל פי רת"ם ז"ל נוהגים, ואין מברכין אלא מסעודה לסעודה, כמו שאמרו גבי בסם הנכנס לחנותו שאינו מברך על כל פעם [ופעם] אלא פעם ביום. והקדוש בליל ראשון. רבי' משה ז"ל היה נוהג לקדש מעומד מפני שהיה מקדש, יין, קדוש, ועל הסוכה, ואחר כך זמן, וכדי שאם ישב ואחר כך יקדש נמצא שישב בסוכה קודם שיברך עליה, וכבר אמרו (פסחים ז', ב') כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. והגדולים ז"ל היו אומרים שיקדש אדם מיושב כמנהגו. ואין אומרים כל המצות מברך עליהן קודם לעשייתן, אלא לאפוקי לאחר עשייתן, אבל כל זמן שעוסק בהן, כמו בעשייתן דמי. וכן מנהג הגדולים לישב בסוכה ולקדש כענין שאמרנו, יין, קדוש, ולישב בסוכה, וזמן שעולה לחבוב הסוכה ולי"ט.
